מזרחי ואח' נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיאה השופט ג' ארנברג) שדחה על הסף את הערעור שהגישו המבקשים כנגד החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" שהעלו המבקשים, וזאת בשל איחור בהגשת הערעור.

אין חולק כי החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" שהעלו המבקשים ניתנה ביום 3.11.13. הערעור על החלטה זו הוגש לבית המשפט קמא ביום 2.12.13, כאשר בפתח הודעת הערעור ציינו המבקשים כי נודע להם על החלטת ראש ההוצאה לפועל ביום 6.11.13. על רקע אמירה זו הגיש המשיב ביום 3.12.13 "בקשה דחופה למחיקת הערעור על הסף", שכן המועד להגשת ערעור מעין זה הוא בתוך 20 יום מהמועד בו הומצאה ההחלטה למערער (תקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 בצירוף לסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). מועד זה חלף זה כבר בעת שהוגש הערעור. בתגובה לבקשה זו (שהוגשה ביום 24.12.13) טענו המבקשים כי אף שביום 6.11.13 נמסרה להם הודעה אודות מתן ההחלטה הרי שההחלטה עצמה "הומצאה לראשונה למשרד ב"כ ה[מבקשים]" רק ביום 11.11.13. לתגובה צורף העתק ההחלטה שנשלחה על ידי ב"כ המשיב, ועיון בו מלמד כי הוא אכן נשלח בפקס ביום 11.11.13 (כעולה מהחותמת שבראשי העמודים) כאשר הוא חתום ומאומת כדין. בתשובה לתגובה שהוגשה ביום 29.12.13 לבית המשפט קמא, טען ב"כ המשיב כי העתק מההחלטה נשלח לב"כ המבקשים ממשרדו כבר ביום 6.11.13 במצורף למכתב מיום 5.11.13 שנשלח לב"כ המבקשים, ולאחר מכן נשלח למשרד ב"כ המבקשים פעם נוספת ביום 11.11.13 במצורף להעתק מהודעה שהוגשה לבית המשפט. לתגובה זו צורף תצהיר של המזכירה המעידה כי שלחה את ההחלטה בפקס בשני המועדים ווידאה את קבלת ההחלטה בהתאם להוראות תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לתצהיר צורפו אישורי משלוח הפקס, תרשומת בכתב יד אודות אישור הקבלה ביום 6.11.13, ותרשומת על הטופס המתאים בעניין המשלוח מיום 11.11.13.

בהחלטתו מיום 29.12.13 קבע בית המשפט קמא כי גם אם הומצאה ההחלטה לב"כ המבקשים אך ביום 11.11.13 הרי שחלף המועד לערעור (שהיה אמור להיות מוגש עד ליום 1.12.13). לפיכך דחה את הערעור.

בו ביום, אולם לאחר שניתנה כבר ההחלטה הדוחה את הערעור, הגישו המבקשים "תגובה דחופה לתשובת המשיב". במסגרת תגובה זו טענו לראשונה כי ההחלטה נשלחה אליהם במסגרת הודעה שהוגשה בתובענה אחרת בבית משפט השלום בירושלים "ורק לאחר מכן, ומעיון בנספחי ההודעה, נרשם מתן ההחלטה ומועד הערעור". הם טענו כי לא ניתן לראות בכך המצאה כדין. בית המשפט קמא הבהיר, בהחלטה נוספת מיום 29.12.13, כי הערעור נדחה כבר עקב האיחור בהגשתו.

בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי יש לקבוע שהמצאה ההחלטה נעשתה שלא כדין ויש להעדיף את "כלל המסירה" על "כלל הידיעה" (טענה שלא הועלתה בבית המשפט קמא, בוודאי שלא במפורש). לפיכך, כך טוענים הם, יש להורות על דיון בערעור לגופו. המשיב טוען כי מדובר לאמיתו של דבר בערעור ב"גלגול שלישי" וכי המבקשים לא הראו כל עילה מכוחה יש להידרש לו. לגוף העניין טוען המשיב כי הוכח שההחלטה נמסרה למבקשים לכל היאוחר ביום 11.11.13, וכי טענתם של המבקשים בעניין זה נותרה טענה בעלמא.

לאחר עיון בתיק בית המשפט קמא, בבקשת רשות הערעור ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את הבקשה בנסיבות העניין. אומנם, ככלל יש להעדיף את כלל המסירה על כלל הידיעה (לסקירת הפסיקה ראו לאחרונה בש"א 8095/13 קרן נ' בנק אוצר החייל בע"מ, מיום 13.2.14, בפסקה 3 להחלטה), אלא שבמקרה דנא נראה שלא עלה בידי המבקשים להרים את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הגישו את הערעור במועדו (ראו רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, מיום 8.7.10, בפסקה 32 לפסק-הדין). המבקשים טענו במפורש בתגובתם לבקשה למחיקת הערעור על הסף כי החלטת ראש ההוצאה לפועל הומצאה להם ביום 11.11.13. די היה בטענה זו כדי להביא למסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא. מהנספח לתשובתם עולה כי ההחלטה נמסרה להם כשהיא חתומה ומאושרת כדת וכדין, ומתצהיר מזכירת ב"כ המשיב על נספחיו עולה כי ההחלטה נשלחה על פי תקנות סדר הדין האזרחי, על כל פרטיהן ודקדוקיהן (בשונה מהעובדות בעניין אבו עוקסה הנ"ל). מכאן כי בעת שניתנה החלטתו של בית המשפט קמא עמדה לפניו תשתית מוצקה לקביעה לפיה הוגש הערעור באיחור.

גם טענתם המאוחרת של המבקשים, שנטענה לראשונה לאחר שהערעור נדחה כבר, אין בה כדי להושיעם. במסגרת אותה טענה נטען בשפה רפה כי מאחר וההחלטה נשלחה במסגרת הליך אחר (בין אותם צדדים ואותם באי-כוח) הרי שאלה לא שמו ליבם להחלטה באופן מיידי אלא "רק לאחר מכן, ומעיון בנספחי ההודעה, נרשם מתן ההחלטה ומועד הערעור". טענה זו לא נתמכה בתצהיר, ולא הובהר כלל אם אותו מועד "לאחר מכן" חל באותו יום אם לאו. יש גם להבהיר כי אותה הודעה במסגרת "הליך אחר" שבין הצדדים היא הודעה המשתרעת על כחצי עמוד, והפסקה הראשונה שבה מדגישה כי ראש ההוצאה לפועל דחה ביום 3.11.13 (הטעות בתאריך במקור – ר.ו.) את טענת פרעתי של המבקשים. כאמור, להודעה זו צורפה ההחלטה, המשתרעת על 9 עמודים, והיא הומצאה בו ביום למשרד ב"כ מבקשים כדת וכדין. לאמיתו של דבר נראה כי ניתן היה לבסס גם את טענת המשיב לפיו כבר ביום 6.11.13 נמסרה ההחלטה למשרד ב"כ המבקשים. מאחר ומדובר בהחלטה ארוכה ומנומקת, המשתרעת על 9 עמודים, קשה להניח כי ניתן היה להתעלם מצירופה למכתב הקצר עד מאוד שהתקבל במשרד ב"כ המבקשים ביום 6.11.13 ובו נאמר כי טענת "פרעתי" שהועלתה על ידם – נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל.

כך או כך, הנטל להוכיח שהערעור הוגש במועד מוטל לפתחם של המבקשים, ואלה לא הגישו כל ראייה שיש בה כדי להפריך את טענתם שלהם לפיה בוצעה להם מסירה של ההחלטה ביום 11.11.13 (כאמור – ההודעה המאוחרת אינה מפרטת מתי שתו ב"כ המבקשים ליבם להחלטה, ואינה מגובה בתצהיר). לפיכך בדין נדחה ערעורם בשל האיחור בהגשתו.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה למתן רשות ערעור. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסכום של 2,500 ₪. הסכום יועבר למשיב מתוך סכום הערבון שהופקד בקופת בית המשפט, ויתרת סכום הערבון תושב למבקשים.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: